חוק ה־4% בפרישה: כמה כסף אפשר למשוך מתיק ההשקעות?
אחד האתגרים הגדולים ביותר בתכנון פרישה הוא להבין כיצד להפוך את החיסכון שנצבר לאורך השנים להכנסה שתספיק למימון החיים לאחר הפסקת העבודה. לא מספיק לדעת כמה כסף צברנו. חשוב לא פחות לדעת כמה ניתן למשוך ממנו מדי חודש, כיצד להתמודד עם ירידות בשוק ההון ומה הסיכוי שההון יספיק לאורך תקופת הפרישה.
אחד הכללים המוכרים בעולם תכנון הפרישה הוא חוק ה־4%, המבוסס על מחקרים שבחנו את יכולתם של תיקי השקעות לממן משיכות לאורך שנים. הכלל מציע להתחיל למשוך בשנה הראשונה סכום השווה ל־4% משווי תיק ההשקעות בתחילת הפרישה, ובהמשך להתאים את סכום המשיכה לאינפלציה.
לדוגמה, מי שצבר מיליון שקל עשוי לחשב משיכה התחלתית של 40,000 שקל בשנה, שהם כ־3,333 שקל בחודש.
עם זאת, חשוב להבין: כלל ה־4% אינו מבטיח תשואה של 4%, אינו מבטיח שהכסף יספיק לכל החיים ואינו מבטיח הכנסה חודשית קבועה. הוא מבוסס על הנחות מסוימות ועל ניתוחים היסטוריים, ולכן יש להשתמש בו ככלי עזר לתכנון ולא כהבטחה פיננסית.
במדריך זה נסביר מהו מחקר טריניטי, כיצד פועל כלל ה־4%, כמה הון נדרש כדי לממן הכנסה חודשית, מהו סיכון רצף התשואות וכיצד ניתן להתאים את עקרונות השיטה למציאות בישראל.
מהו חוק ה־4%?
חוק ה־4% הוא כלל אצבע לתכנון משיכות מתיק השקעות בתקופת הפרישה. לפי השיטה הקלאסית, בשנה הראשונה מושכים 4% משווי התיק בתחילת הפרישה. בשנים הבאות מעדכנים את סכום המשיכה בהתאם לאינפלציה, ולא מחשבים בכל שנה מחדש 4% מהיתרה העדכנית.
לדוגמה, אדם שפורש עם תיק השקעות של שני מיליון שקל יכול לחשב משיכה התחלתית של 80,000 שקל בשנה, שהם כ־6,667 שקל בחודש.
אם האינפלציה בשנה שלאחר מכן היא 3%, סכום המשיכה השנתי המתוכנן יעלה ל־82,400 שקל. אם בשנה השלישית האינפלציה היא 2%, הסכום יעלה לכ־84,048 שקל.
החישוב נועד לשמור על כוח הקנייה של ההכנסה המתוכננת. הוא אינו מבטיח שהתיק יניב תשואה שתכסה את המשיכות, ובשנים שבהן השוק יורד עלול להיווצר לחץ משמעותי על ההון.
כיצד מחשבים משיכה לפי כלל ה־4%?
הנוסחה הבסיסית היא:
משיכה שנתית התחלתית = ההון בתחילת הפרישה × 4%
משיכה חודשית ממוצעת = המשיכה השנתית ÷ 12
החישוב אינו כולל מס, דמי ניהול ועלויות השקעה. כמו כן, מדובר בסכום משיכה מתוכנן ולא בקצבה מובטחת.
מהו מחקר טריניטי?
מחקר טריניטי, שפורסם בשנת 1998 בידי פיליפ קולי, קרל האברד ודניאל וולץ, בחן את התנהגותם ההיסטורית של תיקי השקעות המורכבים ממניות ומאיגרות חוב.
החוקרים בדקו שיעורי משיכה שונים, הרכבי תיק שונים ותקופות פרישה שונות, כדי לבחון באיזו תדירות הצליחו תיקי השקעות היסטוריים לממן את המשיכות בלי להתרוקן במהלך התקופה שנבדקה.
המחקר הפך לאחד המקורות המרכזיים בדיון על שיעור משיכה התחלתי בפרישה, וסייע לבסס את השימוש בכלל ה־4% ככלי לתכנון פיננסי.
אחת התובנות החשובות היא שלא די לבחון את התשואה הממוצעת של תיק השקעות. צריך לבדוק גם את התנודתיות, את תקופת המשיכה ואת הסדר שבו מתרחשות העליות והירידות בשוק.
חשוב להדגיש שהמחקר התבסס על נתוני שוק אמריקאיים היסטוריים. אין להסיק באופן אוטומטי שהתוצאות מתאימות לכל משקיע בישראל, לכל הרכב השקעות או לכל תקופת פרישה.
כמה כסף אפשר למשוך מתיק השקעות?
הטבלה הבאה מציגה את המשיכה ההתחלתית לפי כלל ה־4% עבור סכומי הון שונים.
| הון בתחילת הפרישה | משיכה שנתית של 4% | משיכה חודשית ממוצעת |
|---|---|---|
| 500,000 ₪ | 20,000 ₪ | 1,667 ₪ |
| 1,000,000 ₪ | 40,000 ₪ | 3,333 ₪ |
| 1,500,000 ₪ | 60,000 ₪ | 5,000 ₪ |
| 2,000,000 ₪ | 80,000 ₪ | 6,667 ₪ |
| 3,000,000 ₪ | 120,000 ₪ | 10,000 ₪ |
| 5,000,000 ₪ | 200,000 ₪ | 16,667 ₪ |
הסכומים הם לפני מס ועלויות. הם מתארים את המשיכה ההתחלתית, ולא תחזית לתשואה או הבטחה שהכסף יספיק לכל תקופת הפרישה.
כמה הון צריך כדי לקבל הכנסה חודשית בפרישה?
אפשר להפוך את החישוב ולבדוק כמה הון נדרש כדי לממן הכנסה חודשית רצויה.
הנוסחה היא:
הון נדרש = המשיכה השנתית הרצויה ÷ שיעור המשיכה
לדוגמה, מי שמעוניין למשוך 10,000 שקל בחודש צריך לממן משיכה שנתית של 120,000 שקל.
| הכנסה חודשית רצויה | הון לפי 3% | הון לפי 3.5% | הון לפי 4% |
|---|---|---|---|
| 3,000 ₪ | 1,200,000 ₪ | 1,029,000 ₪ | 900,000 ₪ |
| 5,000 ₪ | 2,000,000 ₪ | 1,714,000 ₪ | 1,500,000 ₪ |
| 8,000 ₪ | 3,200,000 ₪ | 2,743,000 ₪ | 2,400,000 ₪ |
| 10,000 ₪ | 4,000,000 ₪ | 3,429,000 ₪ | 3,000,000 ₪ |
| 15,000 ₪ | 6,000,000 ₪ | 5,143,000 ₪ | 4,500,000 ₪ |
| 20,000 ₪ | 8,000,000 ₪ | 6,857,000 ₪ | 6,000,000 ₪ |
הטבלה ממחישה את הקשר בין שיעור המשיכה לבין ההון הדרוש. ככל ששיעור המשיכה המתוכנן נמוך יותר, נדרש הון התחלתי גדול יותר כדי לממן את אותה הכנסה.
החישובים הם מתמטיים בלבד. הם אינם כוללים מיסוי, עלויות, אינפלציה או תשואות עתידיות, ואינם מוכיחים שההון יספיק לאורך כל תקופת הפרישה.
דוגמה: פרישה עם שלושה מיליון שקל
נניח שאדם מגיע לפרישה עם שלושה מיליון שקל בתיק השקעות ומעוניין למשוך ממנו הכנסה שוטפת.
לפי שיעור משיכה התחלתי של 4%, ניתן לחשב משיכה של 120,000 שקל בשנה, שהם 10,000 שקל בחודש בממוצע.
לפי שיעור משיכה של 3.5%, המשיכה ההתחלתית תהיה 105,000 שקל בשנה, או 8,750 שקל בחודש.
לפי שיעור משיכה של 3%, המשיכה ההתחלתית תהיה 90,000 שקל בשנה, או 7,500 שקל בחודש.
הבחירה בשיעור המשיכה משפיעה ישירות על ההכנסה ההתחלתית. כדי להעריך אם ההון יספיק לאורך זמן, יש לבחון גם את הרכב ההשקעות, את תקופת הפרישה, את המיסוי ואת האפשרות להתאים את ההוצאות לתנאי השוק.
מה ההבדל בין כלל ה־4% לבין משיכה של 4% מהיתרה בכל שנה?
יש שתי שיטות שונות שלעתים מתבלבלים ביניהן.
בשיטת כלל ה־4% הקלאסית, מחשבים את המשיכה הראשונה לפי ההון ההתחלתי ומעדכנים אותה בהמשך בהתאם לאינפלציה.
בשיטה השנייה, מושכים בכל שנה 4% משווי התיק באותה שנה. במקרה כזה סכום המשיכה משתנה בהתאם לשווי ההשקעות.
| מאפיין | כלל ה־4% הקלאסי | 4% מהיתרה הנוכחית |
|---|---|---|
| בסיס החישוב | ההון בתחילת הפרישה | יתרת התיק בכל שנה |
| עדכון המשיכה | בהתאם לאינפלציה | בהתאם לשווי התיק |
| יציבות ההכנסה | יציבות גבוהה יותר בסכום המתוכנן | ההכנסה משתנה עם שווי התיק |
| השפעת ירידות בשוק | המשיכה אינה יורדת אוטומטית | המשיכה יורדת כשהתיק קטן |
נניח שהתיק התחיל עם מיליון שקל וירד ל־800,000 שקל.
בשיטה הקלאסית, סכום המשיכה ההתחלתי של 40,000 שקל אינו יורד אוטומטית בעקבות הירידה. לכן המשיכה המתוכננת עשויה להוות שיעור גבוה יותר מהיתרה הנוכחית.
בשיטת המשיכה מהיתרה הנוכחית, 4% מ־800,000 שקל הם 32,000 שקל בשנה, שהם כ־2,667 שקל בחודש.
השיטה הראשונה מנסה לשמור על כוח הקנייה של ההכנסה המתוכננת, ואילו השנייה מתאימה את ההכנסה לשווי התיק בפועל. לכל אחת יתרונות וחסרונות, ואין שיטה אחת שמתאימה לכל פורש.
מהו סיכון רצף התשואות ולמה הוא חשוב?
סיכון רצף התשואות הוא אחד הסיכונים המרכזיים בתכנון משיכות מתיק השקעות.
הכוונה היא לכך שלא רק התשואה המצטברת חשובה, אלא גם הסדר שבו מתקבלות התשואות. הסיכון משמעותי במיוחד כאשר מתחילים למשוך כסף מהתיק, משום שמשיכות בתקופות של ירידות עלולות לצמצם את כמות הנכסים שנותרת להשקעה ולהתאוששות עתידית.
דוגמה לירידה בתחילת הפרישה
נניח שאדם פורש עם מיליון שקל ומתכנן למשוך 40,000 שקל בשנה.
בשנה הראשונה התיק יורד ב־20%, ולאחר מכן מתבצעת משיכה של 40,000 שקל.
| שלב | שווי התיק |
|---|---|
| בתחילת הפרישה | 1,000,000 ₪ |
| לאחר ירידה של 20% | 800,000 ₪ |
| לאחר משיכה של 40,000 ₪ | 760,000 ₪ |
לאחר הירידה והמשיכה נותרו בתיק 760,000 שקל. המשיכה המתוכננת של 40,000 שקל כבר מייצגת כ־5.26% מהיתרה שנותרה.
הדוגמה אינה תחזית, אלא המחשה של הסיכון. אם השוק יתאושש בעתיד, התיק עשוי להשתקם, אך הוא מתחיל את ההתאוששות מבסיס נמוך יותר לאחר שנמשכו ממנו כספים.
כיצד ניתן להתמודד עם סיכון רצף התשואות?
ניתן לנהל את הסיכון באמצעות כמה עקרונות:
- התאמת תמהיל ההשקעות לאופק הפרישה וליכולת לשאת הפסדים.
- שמירה על נזילות מספקת להוצאות הקרובות, בהתאם לצורכי הפורש.
- בחינה מראש של הוצאות חיוניות לעומת הוצאות שניתן לדחות.
- בדיקה תקופתית של שיעור המשיכה ביחס לשווי התיק.
- הגדרת כללים להפחתת משיכות או להתאמת הוצאות בתקופות של ירידות.
יש גם אסטרטגיות משיכה גמישות, שבהן סכומי המשיכה משתנים בהתאם לביצועי התיק ולכללים שנקבעו מראש. אסטרטגיות כאלה עשויות לאפשר משיכה התחלתית גבוהה יותר בתנאים מסוימים, אך הן דורשות נכונות להתמודד עם שינויים בהכנסה לאורך הפרישה.
האם כלל ה־4% מתאים גם בישראל?
אפשר להשתמש בכלל ה־4% כנקודת מוצא לתכנון, אך חשוב להתאים את החישוב למציאות הישראלית.
מיסוי רווחי הון
בתיק השקעות פרטי, מכירת ניירות ערך עשויה ליצור אירוע מס על הרווח החייב. במקרים רבים, שיעור המס ליחיד על רווח הון ריאלי מניירות ערך סחירים הוא 25%, בכפוף לסוג הנכס, למעמד המשקיע ולהוראות הדין הרלוונטיות.
המס אינו חל אוטומטית על מלוא סכום המכירה או המשיכה. הוא תלוי, בין היתר, ברווח שנצבר, במחיר הרכישה, בקיזוז הפסדים ובנסיבות האישיות.
לכן, יש להבחין בין סכום המשיכה מהתיק לבין הסכום שנותר לאחר מס ועלויות.
דמי ניהול ועלויות השקעה
דמי ניהול, עמלות והוצאות השקעה מפחיתים את התשואה נטו לאורך זמן. עלויות גבוהות עלולות להקטין את ההון שנותר למימון המשיכות, ולכן חשוב להביא אותן בחשבון בתכנון.
אין שיעור משיכה חלופי אחד שמתאים לכולם לאחר דמי ניהול. יש לבחון את העלויות בפועל ואת השפעתן על התיק.
הבדלים בין מוצרי החיסכון בישראל
חוסכים ישראלים עשויים להחזיק את כספם בתיק השקעות פרטי, בפוליסת חיסכון, בקופת גמל להשקעה, בקרן השתלמות או במוצרים פנסיוניים.
לכל מוצר תנאי משיכה, נזילות ומיסוי משלו. אין להתייחס לכל המוצרים כאילו ניתן למשוך מהם כסף באותם תנאים.
בתכנון הפרישה חשוב לבדוק את התנאים של כל מוצר, את האפשרויות העומדות לרשות החוסך ואת השלכות המס לפני קבלת החלטה.
הכנסות מפנסיה וממקורות אחרים
אדם שמקבל קצבה פנסיונית או הכנסה משכירות אינו בהכרח צריך לממן את כל הוצאותיו מתיק ההשקעות.
לדוגמה, אם הוצאות המחיה הן 15,000 שקל בחודש והכנסות קבועות ממקורות אחרים מסתכמות ב־9,000 שקל בחודש, הפער הוא 6,000 שקל בחודש, או 72,000 שקל בשנה.
לפי חישוב מתמטי של שיעור משיכה התחלתי של 4%, ההון הנדרש למימון הפער הוא 1.8 מיליון שקל.
עם זאת, זהו אומדן ראשוני בלבד. יש לבדוק את המיסוי, את האינפלציה, את תקופת הפרישה ואת הסיכון שההון לא יספיק.
האם עדיף לתכנן לפי 3%, 3.5% או 4%?
אין שיעור משיכה אחד שמתאים לכל אדם. אפשר לבחון כמה תרחישים כדי להבין את הפשרה בין הכנסה שוטפת לבין שמירה על ההון.
שיעור משיכה של 3% מאפשר משיכה התחלתית נמוכה יותר ביחס להון, ועשוי להעניק מרווח ביטחון גדול יותר בתנאים מסוימים.
שיעור משיכה של 3.5% הוא תרחיש ביניים שימושי לצורך בדיקת רגישות, אך אינו מבטיח שהכסף יספיק.
שיעור משיכה של 4% הוא כלל האצבע המוכר, אך מידת התאמתו תלויה בתקופת הפרישה, בהרכב התיק ובתנאי השוק.
מחקרי פרישה עדכניים מדגישים כי שיעורי המשיכה תלויים גם בהנחות לגבי תשואות עתידיות, אינפלציה, הרכב ההשקעות ואורך תקופת הפרישה. לדוגמה, מחקר Morningstar שפורסם בדצמבר 2025 הציג שיעור משיכה התחלתי של 3.9% בתרחיש בסיס של 30 שנות פרישה ובהסתברות הצלחה של 90%, בהתאם להנחות המחקר.
אין לפרש את הנתון כהמלצה אוטומטית לכל משקיע בישראל. הוא ממחיש ששיעור המשיכה הוא תוצאה של הנחות ותנאים, ולא מספר קבוע שמתאים לכל מצב.
כיצד בונים תוכנית משיכה מתאימה לפרישה?
תכנון פרישה נכון צריך להתבסס על התמונה הפיננסית הכוללת, ולא רק על ההון שנצבר.
ראשית, יש למפות את כלל מקורות ההכנסה הצפויים, לרבות קצבאות פנסיוניות, קצבת אזרח ותיק, הכנסות משכירות והכנסות אחרות.
שנית, יש להעריך את הוצאות המחיה הצפויות ולהבחין בין הוצאות חיוניות לבין הוצאות שניתן לשנות בהתאם למצב הכלכלי.
שלישית, יש לבדוק את ההון הנזיל ואת התנאים של מוצרי החיסכון השונים, לרבות נזילות, מיסוי ועלויות.
רביעית, יש לבחון מספר תרחישים של שיעורי משיכה, תשואות ואינפלציה, ולבדוק מה קורה כאשר השנים הראשונות לפרישה מאופיינות בירידות בשוק.
לבסוף, יש להגדיר דרך לבחינה תקופתית של התוכנית ולהתאמת המשיכות לשינויים בשוק, בהוצאות ובמצב האישי.
המטרה היא לא למצוא אחוז קסם, אלא לבנות תוכנית שניתן לנהל לאורך זמן ושמביאה בחשבון גם מצבים שבהם המציאות שונה מהתחזיות.
שאלות ותשובות על חוק ה־4% ומחקר טריניטי
מהו חוק ה־4% בפרישה?
חוק ה־4% הוא כלל אצבע שלפיו מתחילים למשוך בשנה הראשונה לפרישה סכום השווה ל־4% משווי תיק ההשקעות בתחילת התקופה. בשיטה הקלאסית, סכום המשיכה מתעדכן בהמשך בהתאם לאינפלציה. הכלל אינו מבטיח שהכסף יספיק לכל החיים.
מהו מחקר טריניטי?
מחקר טריניטי הוא מחקר שפורסם בשנת 1998 ובחן את התנהגותם ההיסטורית של תיקי מניות ואג"ח תחת שיעורי משיכה ותקופות פרישה שונים. המחקר הפך לאחד המקורות המרכזיים בדיון על שיעור משיכה התחלתי מתיק השקעות.
כמה כסף צריך כדי לקבל 10,000 שקל בחודש בפרישה?
לפי חישוב התחלתי, הכנסה של 10,000 שקל בחודש שווה ל־120,000 שקל בשנה. לפי שיעור משיכה של 4% נדרש הון של שלושה מיליון שקל; לפי 3.5% נדרשים כ־3.43 מיליון שקל; ולפי 3% נדרשים ארבעה מיליון שקל. החישובים אינם כוללים מס ועלויות ואינם מבטיחים שההון יספיק.
האם אפשר לחיות על 4% מתיק ההשקעות לכל החיים?
אין אפשרות להבטיח זאת. התוצאה תלויה בתקופת הפרישה, בתשואות, באינפלציה, בהרכב התיק ובמידת הגמישות של ההוצאות. פרישה ארוכה במיוחד מחייבת בחינה זהירה של שיעור המשיכה.
מה ההבדל בין תשואה של 4% למשיכה של 4%?
תשואה מתארת את השינוי בערך ההשקעה, ואילו משיכה היא כסף שמוציאים מהתיק לצורך מחיה. תיק עשוי להציג תשואה שלילית ובכל זאת להתבצע ממנו משיכה. לכן, משיכה של 4% אינה אומרת שהתיק חייב להניב תשואה של 4%.
האם כלל ה־4% מתאים גם למשקיעים בישראל?
ניתן להשתמש בו כנקודת ייחוס, אך צריך להביא בחשבון מיסוי, דמי ניהול, הרכב השקעות, מוצרי חיסכון, הכנסות פנסיוניות ותקופת פרישה צפויה. אין להעתיק את מסקנות המחקר האמריקאי באופן אוטומטי לתכנון בישראל.
מהו סיכון רצף התשואות?
זהו הסיכון שנובע מכך שתשואות חלשות בתחילת הפרישה, כאשר מושכים כסף מהתיק, עלולות לפגוע ביכולת לממן את יתרת תקופת הפרישה. גם כאשר התשואה המצטברת דומה, הסדר שבו מתרחשות העליות והירידות יכול להשפיע על תוצאות המשיכות.
סיכום: תכנון פרישה הוא יותר מחישוב אחוז משיכה
חוק ה־4% ומחקר טריניטי מספקים מסגרת חשיבה שימושית למי שרוצה להבין כיצד ניתן לממן את תקופת הפרישה באמצעות תיק השקעות.
עם זאת, תכנון נכון דורש בחינה של ההון הנזיל, מקורות ההכנסה, צורכי המחיה, המיסוי, דמי הניהול, הרכב ההשקעות ותקופת הפרישה הצפויה.
במקום להסתמך על שיעור משיכה אחד, כדאי לבחון מספר תרחישים ולהבין כיצד הם משפיעים על ההכנסה המתוכננת ועל ההון שנותר לאורך זמן.
במיקא סוכנות לביטוח ולפיננסים ניתן לבחון את התמונה הפיננסית הכוללת, את מבנה החיסכון ואת מקורות ההכנסה הצפויים, כדי להבין אילו אפשרויות תכנון עשויות להתאים לנתונים האישיים.
המידע במאמר נועד להעשרה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ פנסיוני, ייעוץ מס או המלצה לרכישת מוצר פיננסי. החישובים הם להמחשה בלבד ואינם תחזית או התחייבות לתוצאה. יש לבחון כל החלטה בהתאם לנתונים האישיים, לתנאי המוצרים ולהוראות הדין.